רבי שמעון בר יוחאי במירון

קברו של רבי שמעון בר יוחאי, על הר מירון, הינו המקום השני בחשיבותו לכל פלגי הדת היהודית בישראל ובעולם אחרי הכותל המערבי.

במשך כל השנה, בעיקר בראשי חודש, בחגים ובשבתות מגיעים אלפי מבקרים למקום, לתפילה ולימוד.
סה”כ מעל למיליון מבקרים בשנה.
בשלושת הימים של ל”ג בעומר מגיעים כ- 500 אלף איש, דבר שגורם לצפיפות נוראית.
כיום אין במקום שירותים מינימליים היכולים לספק את צרכי המבקרים. המצב במקום גובל בסכנת נפשות.
בנוסף לכך קיימת בעיה קשה בבינוי. יש צורך בשמירה על הקיים ושחזור של המבנים הקיימים.
היסודות של המבנה הקיים מקורם במאה ה- 16 לספירה.
ישנה סברה שקיימת מערה מתחת למבנה אשר איש לא בדק אותה מפאת קדושת המקום.
על פי ממצאים ארכאולוגיים באזור היה ישוב קדום בן כ- 5000 שנה. המבנה החדש משתרע מעל לשטח מתחם הישוב הקדום.
קיימות מערות קבורה רבות אשר מיקום חלקם לא ידוע. על כן התכנון של המבנה החדש יושב בתוך שיפוע הר קיים על מנת להימנע מחפירות ופגיעה בקברים קיימים.
באתר קיים בית כנסת ואתר עתיקות.

התכנון לקח בחשבון, קודם כול, פתרון לדרכי גישה ומילוט, תוספת שטחים לתפילה, לימוד וריקודים
כ-5000 מ”ר שטח מקורה וכ-15,000 מר מ”ר שטחים פתוחים.

חשוב היה לתת מקום לטקסים מסורתיים אשר מתקיימים באופן קבוע במקום כגון “חלקה” ועוד.
בנוסף לכך תוכננו מקוואות לטבילה ושירותים ציבוריים לקהל הרב המגיע למקום.

כל המבנים והחללים הרבים תוכננו כבמה למבנה הקיים, תוך השתלבות בשיפוע הטבעי של ההר, על מנת להעצים את המבנה הקיים ולא לפגוע בחשיבותו.
הסגנון האדריכלי הוא שילוב של אדריכלות עתיקה עם גישה מודרנית, המתאמים לדעתי למתחם ומהווים בסיס ורקע מתאים למבנה הקיים העתיק.